The New Miles Davis Quintet 1955-1956

ביוני 1956 עבר John Coltrane עם משפחתו מפילדלפיה לניו יורק. הם גרו, באופן זמני עד למציאת דירה, אצל הבאסיסט Paul Chambers. הרקע למעבר לניו יורק היה רצונו של Coltrane לקבל חשיפה רחבה יותר כמוסיקאי ולשחק במגרש של הגדולים. מה לעשות, בניו יורק היו הרבה יותר מועדונים, אומנים, אולפנים וחברות תקליטים מאשר בכל מקום אחר בעולם. אה, והיה עוד עניין אחד. בשנת 1955 הוא גם התחיל לנגן עם איזה חצוצרן אחד, די מוכר, .... Miles Davis .

העבודה המשותפת עם Miles מיקמה את Coltrane על מפת הג'אז וחשפה אותו לקהל המעריצים הגדול (כבר אז) של Miles. אבל מבקרים רבים כמו גם חלק נכבד מהקהל של Miles לא התחברו לנגינה של Coltrane, הם לא הבינו אותה, היא נשמעה להם כמו גיבובי תרגילים וסולמות אוריינטליים של מישהו שנאבק עם הסקסופון שלו ובעיקר הם לא הבינו למה Miles בחר דווקא בסקסופוניסט האלמוני, הגמלוני והמוזר הזה.

אבל היה אחד שדווקא מאד אהב את מה ששמע. קראו לו George Avakian והוא היה המפיק האחראי על מוסיקת הג'אז והפופ בלייבל Columbia. הוא שמע את Miles בשנת 1954 בפסטיבל הג'אז ב Newport, הופעה שלדעת רבים סימנה את הקאמבק (הראשון) של Miles. מר Avakian שמע את Miles מנגן את Round Midnight והתאהב. בסוף שנת 1955 נפגש Avakian עם Miles ו Coltrane ב Café Bohemia על הפרק עמדה האפשרות ש Miles יוחתם ב Columbia. בהמשך הערב Avakian נשאר לשמוע את החמישייה החדשה של Miles (אז, כבר עם Coltrane) ובסוף הערב היה לו ברור שהוא חייב להחתים את Miles. היתה רק בעיה אחת: Miles היה חתום ב Prestige לחוזה ארוך טווח, וב Prestige ממש לא התכוונו לתת לו ללכת.

אחרי מסע שכנועים אינטנסיבי הגיעו ב Prestige להסכמה עם Miles: הוא יקליט עבורם עוד 5 אלבומים והם ישחררו אותו מהחוזה. Miles לא בזבז זמן וניגש ישר לעבודה. בסשן אחד בשנת 1955 ובשני סשנים מרתוניים נוספים שנערכו במאי ובאוקטובר 1956, הקליטה חמישיית Miles Davis שמנתה את Coltrane בסקסופון טנור, Red Garland בפסנתר, Paul Chambers בבאס ו Philly Joe Jones בתופים, חומר שהספיק ל Prestige לחמישה אלבומים, הלא הם: The New Miles Davis Quintet, Steamin', Workin' Relaxin' , Cookin'.

במקביל, בשלושה סשנים שנערכו מסוף שנת 1955 ועד תחילת 1956 הקליטה חמישיית Miles Davis את האלבום Round About Midnight אלבומה היחיד של החמישייה עבור Columbia, שנקרא על שם ה Round Midnight שקיבע את Miles על הכוונת של Avakian עוד בשנת 54'.

אחרי כל הסקירה ההיסטורית הארוכה הזו, שמטרתה היתה להראות בעצם שהאלבום ב Columbia הוא אחיהם האובד של חמשת האלבומים שהקליט Miles ב Prestige נותר לדבר על המוסיקה.

החומר שבחמשת אלבומי Prestige מורכב רובו ככולו מסטנדרטים שהיוו את רפרטואר ההופעות של ההרכב. Miles, שהיה נחוש להשלים את התחייבויותיו ל Prestige במהירות האפשרית, פשוט הכריז על הקטעים והחמישייה ניגנה. טייק אחד והלאה, לקטע הבא. החבר'ה ב Prestige הגדילו לעשות והשאירו (באלבום Relaxin') את ההערות של Miles לנגנים ולטכנאי ולמפיק באולפן. וכך ניתן לשמוע את Miles מסביר ל Red Garland איך בדיוק הוא רוצה את הפתיחה ל You're My Everything או אומר למפיק Bob Weinstock: "I'll play it and tell you what it is later" על If I Were A Bell, שבסופו הוא מתבקש על ידי המפיק לנגן שוב את הקטע ומשיב בשאלה "למה ?". בשלב הזה שומעים ברקע את Coltrane כבר עסוק בחיפוש אחר פותחן הבירה...

החמישייה הזו שמלכתחילה כלל לא הוקמה לצורך הקלטות אלא לשם עבודה שוטפת (הופעות במועדונים) מצאה את עצמה מקליטה כמות עצומה של חומר בזמן קצר שהפך לחלק בלתי מבוטל בדיסקוגרפיה של Miles, ובצדק.

לטעמי דווקא בשלבים הללו שבהם Miles מנגן בעיקר עם סורדינה, בצליל מתכתי קר במקצת, לפעמים לוחש ולפעמים חותך את האוזן עם צליל חד ומולו Coltrane, מחפש, מנסה, בודק אפשרויות על הכלי, נושף ורושף אש חמה – מייצרים ניגוד מושלם שרק מקצין את ההבדלים ביניהם ומציג צדדים שונים וכיוונים שונים לאותו קטע. Miles ו Coltrane מתנהגים ונשמעים כמו הפכים מוחלטים: האחד מנהיג כריזמטי ומנוסה שהחליף את Dizzy לצד Bird, השני Sideman בתחילת דרכו מעט הססן ובלתי מנוסה, האחד בעל צליל חד וקר השני בעל צליל גדול ושמן, האחד מינימליסט שבוחר כל צליל בקפידה ואילו השני מפזר צלילים לכל עבר הרבה יותר ממה שהמלודיה הפשוטה דורשת.

המוסיקה שצומחת מהניגוד הזה מלאת תבונה ויופי, ולמרות שמדובר בסטנדרטים שחוקים ההרכב מצליח להפיח בהם חיים ולייצר מהם רפרנס לאיך ג'אז טוב צריך להישמע.

ה Rhythm Section לא נשאר מאחורה. Garland שהיה מזוהה בעיקר בזכות ה Block Chords שלו (סגנון שאומץ ושוכלל אחר כך לכדי שלמות על ידי Bobby Timmons) מספק תרומה משמעותית וחשובה לצליל של ההרכב, ושומר על המסגרת ההרמונית תוך שהוא תומך בנגינת הסולנים בצורה אלגנטית ודינמית. השילוב הכולל והטבעי כל כך עם Philly Joe Jones ו Paul Chmbers הוא פשוט תענוג כי הכל "יושב" הדוק ובמקום.

גם Miles וגם Coltrane הם מוסיקאים יחודיים ועצמאיים שעסקו כל הזמן בהגדרת גבולות חדשים למוסיקה ואז בהריסת הגבולות שרק הגדירו והצבתם מחדש במקום אחר. שניהם עברו לאורך השנים תהליכים מאד מעניינים של חיפוש עצמי, התבגרות והבשלה מוסיקלית כמו גם שינויי סיגנון תכופים. בהקלטות האלה Miles כבר בפאזה השלישית שלו (אחרי התקופה עם Parker ואחרי Birth Of The Cool) ואילו Coltrane בתחילת דרכו – מגבש את הצליל שלו ואת התפיסה הייחודית לגבי איך צריך לנגן קטע. אולי למאזיני אותה תקופה Coltrane נשמע כמי שאינו יודע מה הוא רוצה מעצמו, אבל בפרספקטיבה שיש לנו תודות להמשך הקריירה של Coltrane אנו יודעים ששם, באותן ההקלטות, היה כור ההיתוך של הרעיונות של הגאון החד פעמי הזה.

כפי שציינתי, הם כל כך שונים זה מזה והתוצאה היא מוסיקה מגוונת, מרתקת, מלאת יצרים, ניגודים ותהפוכות שאינה משעממת לרגע.

אגב, אני לא הצלחתי למצוא הבדלים של ממש בין חמשת אלבומי Prestige שהוקלטו בכפייה ובלחץ זמן ובין האלבום Round About Midinght שהוקלט במהלך שלושה סשנים שונים ל Columbia. אם תלחצו ממש, אולי ניתן להבחין במשהו יותר שוטף ויותר בעל ביטחון עצמי בנגינה של Coltrane בהקלטה עבור Columbia בסאונד ישיר וטבעי, פחות מופק, בהקלטות ב Prestige, סאונד שמדבר אליי יותר. כך שמבחינתי לפחות, השיטה של Prestige (בלי יותר מדי חזרות, הפקות וקשקושים מיותרים) עובדת ובגדול.

אחריתו של הסיפור המופלא הזה הוא בסילוקו (או שמא הסתלקותו) של Coltrane מההרכב. יש האומרים ש Miles נכנע לדרישת אוהדיו השמרנים שלא הצליחו להסתדר עם הצליל והגישה שהביא איתו Coltrane, יש שטוענים ש Miles הודיע ל Coltrane שאין לו מה לבוא לעבודה עד שלא ייגמל מאלכוהול ומסמים ויש שטוענים שבכלל Coltrane הוא זה שרצה לפרק את החבילה מכיוון שהתקשה להתרגל לקפריזות ולאגו של Miles.

כך או כך, בשנת 1957 חזר Coltrane לגור עם משפחתו בבית אמו בפילדלפיה, נגמל מאלכוהול ומסמים ושנה לאחר מכן, בשנת 1958, שבו Miles ו Coltrane והתאחדו שנית כדי לשנות את הג'אז לתמיד, אבל על כך בפעם אחרת.

Miles Davis Quintet 1955-1956
Miles Davis, John Coltrane, Red Garland, Paul Chambers, Philly Joe Jones
The New Miles Davis Quintet, Cookin', Relaxin', Workin', Steamin' (Prestige)
Round About Midnight (Columbia)