יום רביעי, 17 באוקטובר 2007

Dexter Gordon - April 1969

במשך 15 שנים, משנת 1962 ועד 1976, שהה Dexter Gordon באירופה. לא שהוא לא הצליח בארה"ב. להיפך - הוא זכה להערכה רבה בארה"ב והוציא תחת ידו ערימת אלבומים מצויינים (שהפכו לקלאסיקות) בלייבל Blue Note אבל באותה תקופה הקהל באירופה שיווע למוסיקאי ג'אז ו Dexter שהיה בסיבוב הופעות באירופה, גילה שהחיים שם יותר נוחים ויחס הקהל למוסיקאים הרבה יותר טוב. אז הוא החליט להישאר.

ל Dexter לא חסרה תעסוקה באירופה, הוא הופיע המון והקליט בלי סוף, ויעידו על כך עשרות האלבומים שהקליט (בעיקר עבור הלייבל SteepleChase). אבל באפריל שנת 1969 עשה Dexter גיחה קצרה לארה"ב וניצל את ההזדמנות להופיע מעט וגם להיכנס לאולפנים של Prestige.

במשך יומיים הקליט Dexter עשרה קטעים יחד עם Barry Harris בפסנתר, Buster Williams (המצויין !!) בבאס ו Al "Tootie" Heath בתופים. בחלק מן הקטעים הצטרף גם James Moody שהיה אחד הנגנים בהרכב של Dizzy Gillespie באותה תקופה, אבל טרם זכה להכרה נרחבת. הרעיון היה להקליט את Dexter שנחשב אז "כוכב עבר" בארה"ב עם James Moody הצעיר (בדומה להקלטה של Booker Ervin עם Dexter בגרמניה – למרות שבינינו, עם כל הכבוד ל James Moody, הוא עדיין לא Booker Ervin).

התוצאה יצאה כזוג אלבומים: Tower Of Power ו More Power שכללו, במעורב, את רובו של יבול ההקלטות של שני ימי הקלטות. (קטע אחד, Dinner For One Please James, לא יצא מעולם).

Dexter נשמע שם במיטבו, ושומעים שקצת התבגר ביחס לסגנון שאפיין אותו בתקופת Blue Note. הוא, כמובן, עדיין אותו Dexter, אבל הסגנון שלו עוד יותר Laid Back, הצליל יותר רך ונראה שהוא כבר לא מרגיש צורך להוכיח את עצמו כי הפראזות כבר לא רודפות אחת אחרי השניה בקצב שאין שני לו אלא משוחררות בקצב אנושי יותר שמאפשר למאזין להנות מהן עד תומן (ויש ממה) ולא להרגיש כל הזמן במרדף אחרי הרעיון הבא.

גם המלווים מתאימים לו כמו כפפה, מנגנים מאד אלגנטי ועושים הכל כדי לגרום לו להישמע במיטבו.

הקטעים עצמם מאד יפים (כגון: Lady Bird, The Rainbow People, ו Those were the days שחותם את האלבום הראשון ובנוסף: הביצוע הראשון המוקלט לקטע Fried Bananas).

כמו באלבומים אחרים בהם משתתפים כמה סקסופוניסטים, ניתן כאן לשמוע את ההבדל (העצום) בין Dexter ובין Moody כמעט בכל פרמטר אפשרי, ובכך ללמוד הרבה על הסגנון של כל אחד מהם.

סופו של דבר – מדובר בשני אלבומים מצויינים, אשר הביאו לקהל האמריקני (שלא זכה לשמוע באותו זמן את ההקלטות ב SteepleChase) את Dexter ה"חדש", ולמרות שההקלטות הללו לא החזירו לו את מעמדו הישן בארה"ב, כנראה שהיה בהן מספיק בשביל "לשמור על הגחלת" עד לחזרתו הסופית והמתוקשרת בשנת 1976, אבל זה, כמובן, סיפור אחר...

ולקינוח, וידאו של Dexter מאותה תקופה עם Al "Tootie" Heath בתופים ו Kenny Drew בפסנתר. אני לא בטוח לגבי זהות הבסיסט, אז אם יש לכם הצעות – נא לשלוח.




4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

NHOP?

אנונימי אמר/ה...

NHOP
על בטוח.
ברוך.

אנונימי אמר/ה...

NHOP
תסתכל ב:
http://www.youtube.com/watch?v=tccfZ764txI
וב
http://www.youtube.com/watch?v=yI-1sq5dFD4
ותשתכנע

אנונימי אמר/ה...

למגיב אנונימי
תודה על
http://www.youtube.com/watch?v=tccfZ764txI

קטע אדיר!
ברוך.

יאיר - מה דעתך לתת סקירה על NHOP?
קורא אחד יש לך על בטוח
ברוך.

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin