יום רביעי, 31 באוקטובר 2007

Brownie, Rollins and Roach - 1956


בהמשך לשיתוף הפעולה של Oliver Nelson עם Eric Dolphy עליו דיברנו בפעם האחרונה, הגיע הזמן לדבר על אחד משיתופי הפעולה היותר מוכרים ולטעמי אחד מהטובים ביותר שנעשו אי פעם בג'אז.

אני מדבר על שיתוף הפעולה המשולש בין Brownie, הלא הוא החצוצרן Clifford Brown, ביחד עם הסקסופוניסט Sonny Rollins (המכונה גם (Newk, ומתופף העל אשר נפטר ממש לאחרונה - Max Roach.

מדובר בלא פחות מאשר שלוש אגדות ג'אז, שהוכתרו כאגדות עוד בחייהם.

Brownie, החצוצרן המושלם, מבחינה מוסיקלית, טכנית, לירית ומכל בחינה אחרת שתרצו מת בתאונת דרכים (יחד עם הפסנתרן Richie Powell, להלן) בגיל 26 בלבד. Max Roach, שנמנה על דור המייסדים של ה bebop ולאחר מכן הנהיג הרכבים רבים והיה אקטיוויסט ידוע למען מעמד השחורים (ואף נתן לכך ביטוי רב במוסיקה שלו) נפטר, כאמור, ממש לאחרונה, בגיל 83 ואילו Rollins יבדל"א, חי ובועט, מלא אנרגיות וחוש הומור, וגם בגיל 77 מנגן בלהט כאילו רק עכשיו התחיל את הקריירה שלו ומופיע באופן קבוע בפסטיבלים ובמועדונים.

שתי ההקלטות העומדות במרכז פוסט זה נעשו לפני כיובל - בשנת 1956, כששלושת המופלאים הצעירים הללו היו כבר בשיא הקריירה שלהם (במקרה של Roach ושל Rollins השיא הזה לא היה היחיד בקריירה מוסיקלית שנמשכה שנים ארוכות).

ההרכב המדובר הוא חמישיית Brown-Roach (כפי שהיא כונתה על ידי הלייבל EmArcy בו היו חתומים Brown ו Roach) או Sonny Rollins + 4 (כפי שכונתה בלייבל Prestige בו היה חתום Sonny Rollins).

כך או כך, מדובר באותו הרכב ממש שכלל מלבד שלושת המוסיקאים האמורים, גם את Richie Powell (אחיו הצעיר והמוכשר של Bud Powell הענק) בפסנתר ואת George Morrow בבאס.

ההרכב המופלא הזה פעל בתחילת שנת 1956, אז הצטרף Rollins באופן רשמי להרכב במקום Harold Land שהיה הסקסופוניסט של חמישיית Brown-Roach משנת 1954. למרבה המזל החמישיה לא בזבזה זמן יקר והשאירה אחריה שתי הקלטות אולפן: At Basin Street (שהוקלט עבור הלייבל EmArcy) ו Plus Four (שהוקלט עבור הלייבל Prestige).

המוסיקה שיצר ההרכב הזה היא לא פחות ממושלמת. החל בעיבודים המוקפדים שבנויים על היכולות הטכניות האדירות ועל הצליל המושלם של Brownie ושל Rollins בחזית ועל הדרייב המניע של Roach מאחור, וכלה באישיותם האינדיבידואליסטית החזקה של שלושת המוסיקאים הללו שבאה לידי ביטוי בכל אחד מהסולואים.

הסולואים של Brownie וגם של Roach מלאים ברק, וירטואוזיות, רעיונות חדשים ובעיקר – הם כל הזמן דירבנו אחד את השני ועזרו זה לזה להוציא מעצמם את המקסימום. Sonny Rollins סיפר שהרגיש משועמם כשניגן עם Miles Davis משום שהלה לא אתגר אותו מבחינת נגינה, אולם עם Brownie המצב היה שונה לחלוטין. ליכולת של Brownie על החצוצרה לא היו מתחרים. לא לפניו ולא אחריו. הוא ניגן בצליל מושלם, על כל המנעד, ובמהירות שאין שני לה, רעיונות ופראזות חדשים ומבריקים שאיש לא ניגן לפניו, אבל שכולם העתיקו ממנו. לא אגזים אם אומר שמאז Brownie אין חצוצרן שלא הושפע ממנו.

Rollins סיפר גם שהשפעתו של Brownie עליו חרגה מעבר לגבולות הבמה. Rollins שתמיד היה מוסיקאי "טוטאלי" היה מכור אז לסמים והאמין בכל לבו שללא הסמים לא יוכל לנגן כפי שרצה. ההתמכרות הזו גרמה לו גם להתדרדר לפשע, אולם בעקבות המפגש עם Brownie ועבודתם המשותפת נוכח Rollins שהסמים אינם הכרח ולראשונה בחייו הוא התנקה מן הסמים...

מלבד שתי הקלטות האולפן הנ"ל, קיימת עוד הקלטה שיצאה בלייבל האיטלקי Philology כשני דיסקים תחת השמות הבלתי מפתים: Brownie's Eyes, volumes 7,8 המכילים הקלטת רדיו של הופעה שערך ההרכב הזה במועדון Continental ב Norfolk, Virginia בחודש יוני 1956.

ההקלטה משקפת היטב את היכולת של ההרכב והיא ההזדמנות היחידה לשמוע את ההרכב הזה בהופעה חיה, אבל להקלטה הזו במועדון ה Continental נודעה חשיבות נוספת: זו היתה ההקלטה האחרונה של Brownie לפני מותו מספר ימים לאחר מכן (ב 26 ביוני 1956) בתאונת דרכים ביחד עם הפסנתרן של ההרכב, Richie Powell ואשתו של האחרון, בדרכם להופעה בשיקאגו.

את ההקלטות של Brownie ב EmArcy אני נוהג וממליץ לשמוע על בסיס קבוע כי הן ערובה בטוחה להעלאת המורל, אולם ההקלטות עם Rollins הן לטעמי הדובדבן שבקצפת, ואני משתדל לשמור אותם לאירועים מיוחדים – רק כדי שלא יימאס...

מורשתו של Clifford Brown - מאמר שפורסם ב DownBeat בשנת 1961.

האתר הרשמי של Sonny Rollins. (מומלץ מאד)

Brown/Roach Quintet – At Basin Street
(EmArcy, 1956)
Sonny Rollins - Plus Four
(Prsetige, 1956)
Clifford Brown – Brownie's Eye, vols: 7,8
(Philology, 1956)
Clifford Brown, Sonny Rollins, Richie Powell, George Morrow, Max Roach
.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

בראוני בראוני, איזה אבידה.
הלינק ליוטויב בו הוא מנגן ומתראין בטלויזיה, נעשה כמה ימים לפני התאונה ממנה הוא הלך לעולמו.
איכות התמונה לא משהו, אבל ניתן לשמוע כאן איזה נגן נהדר הוא היה.
בסוף הנגינה הוא התראיין לכמה שניות ושם הוא סיםר על בנו שזה עתה נולד. כמה עצוב לדעת שכמה ימים אחרי זה נותר הילד יתום.
ואיזה ניחוש היה לו כשהוא ניגן את הקטע Memories Of You, כאילו הרגיש את הקרב לבוא.
Clifford Brown- Oh, Lady Be Good/ Memories Of You

http://www.youtube.com/watch?v=1gD9rd8WKqU
לשמוע ולהתחמץ.

ברוך בר-שלו

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin