יום שישי, 28 בספטמבר 2007

Lee Morgan: 1956-1958 (Part 2)


מאירועי הפרק הקודם:

"בניגוד לכל הגיון - גמרתי אומר להשיג את כולם. יקח כמה זמן שיקח, יעלה כמה שיעלה."

אבל איך ? הרי הם OOP, נכון ?

מסתבר שהיפנים מאד אוהבים ג'אז (ובכלל מטורפים אחר התרבות האמריקנית) וביפן מדפיסים דיסקים, לשוק המקומי בלבד, ולפעמים אלבומים שהם OOP במערב, מודפסים בהוצאה היפנית.

וכך, אחת לכמה שנים, הביאו מספר חנויות ג'אז בארץ משלוחים של Blue Note יפני, (תגידו את צירוף המילים האלה לכל אספן ג'אז ותראו אותו מתחיל להזיל ריר...) ובכל פעם כזו מיהרתי ודפדפתי בידיים רועדות בין האלבומים לחפש עוד אחד מבין השישיה המופלאה הזו.

כך הגיעו לידי (במחירים מופקעים בד"כ) האלבומים City Lights, והאלבום הראשון: Indeed!.

שני אלבומים נוספים, בהוצאה היפנית, Volume Three ו The Cooker, מצאתי במסגרת שיטוטיי בחנויות הדיסקים בחו"ל, במחירים מופקעים כמובן (ותודה לאשתי שהביאתני, וגם חיכתה לי שעות עד שאגמור לעבור על כל המדפים).

אגב, עד כאן, למי שעדיין לא נשבר בספירה, יש 5 מתוך שישה. חסר אחד. האלבום השני העונה לשם המקורי: Volume Two.

בשלב זה הוציאה חברת Mosaic קופסא במהדורה מוגבלת ובה מקובצות כל ההקלטות מהן עשויים ששת המופלאים, ואני מודה שכמעט נשברתי ורכשתי אותה, אבל בסוף הכריע היצר האספני שדרש לקבל את השישי בצורתו המקורית. כאלבום נפרד ולא כחלק מקופסא.


בנוסף, מדי פעם (אבל תמיד רק אחרי שהוצאתי את מיטב כספי על עותק יפני) , "נשברו" החברים ב Blue Note ושחררו להדפסה אלבום כזה או אחר שהיה OOP, וכאילו בכך לא די, הם הדפיסו אותו בכמויות כאלה שאפשר היה להשיגו כמעט בכל מרכול ... כך למשל The Cooker וכך גם Lee-Way (הוא לא שייך לשישיה).

אבל האלבום השני עדיין לא היה תחת ידי. לא שוחרר להפצה במערב ולא היה זמין בהוצאה היפנית.

כך עברו השנים, והעניין נרדם לאט לאט....

אבל, היום, לאחר כ- 10 שנים אני שמח לבשר: הפרוייקט הושלם.

זה לא משהו שאני עשיתי, אין כאן סיפור גבורה על איתור הדיסק בחנות קטנה השוכנת במרתף אפל בשדרות סן מילמל בפריז. לפני כחודש נתבשרתי ש Blue Note שחררו להדפסה את Volume Three ואת Volume Two. מאז אני בכוננות. בשבוע שעבר נרכש הדיסק והמעגל נסגר, אפשר לנשום לרווחה, להירגע וסוף סוף לשבת ולהאזין לו.


נו, אז היה שווה לחכות ?

נראה לכם שלא שמעתי אותו עד עכשיו ? מובן שברגע שהוא יצא בקופסא של Mosaic כבר שמעתי אותו והתאהבתי מיד. היה בו את כל מה שכל כך אהבתי בחמשת אחיו, את ההשתקפות של הכשרון המתגבש ואת ניצניהן של כל התכונות שעושות את Lee Morgan לחצוצרן האדיר שהוא.

אבל עכשו, ישבתי מחדש, עם העטיפה המקורית, חוקר כל פרט בתמונות, שותה בצמאון כל מילה ב Liner Notes (הטקסט שמודפס מאחורי עטיפת התקליט) ומתענג שוב ושוב על הקטעים המעולים והעיבודים המצויינים שכתבו Benny Golson ו Owen Marshall ועל ההקלטה המעולה (ReMaster 24 bit של Rudy Van Gelder).

מלבד Lee Morgan מנגנים בדיסק Kenny Rodgers באלט, Hank Mobley בטנור, Horace Silver בפסנתר, Paul Chambers בבס ו Charlie Persip בתופים. כולם צעירים, רעננים ורעבים למוסיקה. העיבודים כובשים ביופיים ובפשטותם ולמרות שהאלבום לא אנרגטי ו"מפציץ" כמו האלבומים המאוחרים יותר של Morgan, הוא מאד מלודי (כבר אמרנו Benny Golson ?) והוא פשוט ממש, אבל ממש, יפה.

אגב, באלבום הזה, כמו גם באלבום הראשון (Indeed!) ובאלבום City Lights ניתן לראות ש Morgan מנגן על "החצוצרה העקומה" שסופקה כציוד סטנדרטי לכל החצוצרנים ב big band של Diz. אבל על "החצוצרה העקומה" נדבר בפעם אחרת.



Lee Morgan Sextet / Volume Two
Blue Note, 1956
Lee Morgan, Hank Mobley, Kenny Rodgers, Horace Silver, Paul Chambers, Charlie Persip
.

2 comments:

Bracha אמר/ה...

תודה. מענין ומרתק.

אגב, מה זה OOP?

יאיר שפיגל אמר/ה...

תקרא את הכתבה הקודמת, שם זה מוסבר ;)
יאיר.

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin